*כולנו אגם*

פתחנו את הבוקר עם פסוקי תפילת הלל: "מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון", "אנה ה' .. פיתחת למוסרי", "מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה". "ההופכי הצור אגם מים".

עין לא נשארה יבשה למראה המפגש המרגש של אגם ברגר עם הוריה שלומי ומירב. החיבוק העוצמתי שניסה להעביר עוצמות של שמחה וכאב, לב קרוע מפחד נוראי של 482 יום המתפקע כעת מאושר שאינו ניתן להכלה.

אגם ואימה הפכו לסמל יהודי, סמל של שמירה על ערכי מסורת ישראל למרות הקשיים האיומים. התצפיתנית לירי אלבג העידה שאגם לא אכלה בשר בשבי בשל העובדה ששמרה כשרות.

רק בשבוע האחרון, כשהיה מדובר שאגם תשחרר בעיצומו של יום השבת, האמא מירב קראה לעם ישראל לא לצלם את שחרור בתה ולהמנע מחילול שבת, כי אגם שמרה על השבת גם במנהרות הגהינום בעזה.

*

בתחילת חודש ניסן של שנת תשל"ו (1976), מת מר הווארד יוז, אחד מעשירי ארה"ב. הונו נאמד אז בסך של כשני מיליארד דולר, ומעמדו הציבורי היה שממשלות ומדינות התחשבו בדעתו.

במבט שטחי לא היה אדם "בן-חורין" יותר ממנו, אך בהתוועדות שהתקיימה באותם ימים, ביום י"א בניסן, הרבי השתמש בדמותו של יוז כדי לבטא עד כמה מהות ה"חירות" היא בנפש האדם, בהשקפת העולם, בתחושה הפנימית, ולא בסך מאות-מליוני הדולרים המונחים בחשבון הבנק.

"גאולה", "חירות" - נגזרים ממצבו הנפשי של האדם ולא מנתוני הסביבה, ו"יוז" היה דוגמה שלילית להבהרת הדברים.

הרבי הרחיב בתיאור ה"מאסר" הנפשי בו יוז היה נתון. הוא לא הלך לאף מקום מחשש שרוצים לירות בו, הוא כמעט ולא אכל כלום מפחד שמא האוכל הורעל. יוז היה רדוף-פחדים וחששות, למרות-ובגלל ההון העצום שהיה לו.

ילד רגיל, ילד עני – חידד הרבי – הולך לאן שרוצה, אוכל מה שרוצה, הוא "בן חורין". גם אסיר היושב בכלא, לא חושש בכל רגע שיירו בו, והוא יודע שביום שייצא לחופשי הוא יעשה ככל העולה על לבו. ואילו "יוז", לא היה אסיר ומשועבד ממנו.

"חירות", היא מצב נפשי. יהודים שישבו במאסר קשה, אבל רוחם היתה חופשית – היו "בני חורין".

*

בפרשת השבוע, פרשת בא, אנחנו קוראים על היציאה של עם ישראל משעבוד מצרים: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים".

חכמינו אומרים שעם ישראל נגאלו ממצרים בזכות העובדה "שלא שינו שמם לשונם ומלבושם".

גם אחרי יותר ממאתיים שנות שעבוד ועבודת פרך, הם שמרו על הזהות הפנימית שלהם. לא שינו את השמות שלהם, לא שינו את שפת הדיבור ולא את סגנון ואופי הלבוש שלהם ללבוש מצרי.

הם התעקשו להיות מי שהם, להשאר "בני ישראל", לשמור על ה"מי אני" האמיתי, למרות הקשיים הנוראיים שהמצרים הציבו בפניהם, גם במובן הפיזי וגם במובן הנפשי.

*

פרשת השבוע היא לא הסיפור של עם ישראל לפני יותר מ-3,300 שנה,
זה גם לא הסיפור רק של אותו "יוז" -

פרשת השבוע זה הסיפור של אגם, וזה הסיפור כולנו, שלי ושלך.

אם במנהרות האיומות בעזה אגם התעקשה להיות מי שהיא, להשאר "בן חורין", למרות הסכנה הקיומית שהיו מנת חלקה כל העת -
גם אנחנו יכולים ונדרשים להיות "בן חורין".

נהיה מי שאנחנו באמת, לאן אנחנו שייכים, מה ה"אני" האמיתי שלי. אין צורך לפזול ימינה ושמאלה ולחשוש ממה זה יחשוב עלי, מה ההוא יאמר.

נהיה בני חורין

כולנו אגם.
הכותב: הרב אלי וולף משלוחי הרבי מליובאוויטש בחולון ... See MoreSee Less

🎺🎺🎺
בשורה משמחת
גן עירייה - גילאי 4-5 שלהבת חב״ד
נפתח לקראת שנת הלימודים תשפ״ו

בנוסף לגן הקיים שלהבת חב״ד לגילאי 3-4

הרישום דרך אתר העיריה תחת חינוך ממלכתי דתי
❤️ ... See MoreSee Less